שלום לכולן.
לפני כ-10 שנים גיליתי את נפלאות האיפור. זה קרה כשבגיל 13 בערך, קיבלתי מסבתא שלי סט צלליות עם אודם ורוד מזעזע (כמו של סבתות) ועיפרון עיניים, שאת כולם היא הביאה מאוקראינה כשרק עלינו לארץ. זה היה כשהייתי בת 3 (אני לא מאמינה שהתאפרתי בסט בן 10 שנים. איכס!). הייתי הולכת עם צללית תכלת על כל העפעף, צללית שנראתה כמו גיר במיכל שלה, ועל העין שלי. הייתי מגיעה ככה לבית ספר ובטוחה שאני הכי יפה (זה עוד כשהיה לי בטחון עצמי).
אחרי כשנה, בגיל 14, זכיתי דרך עיתון מעריב לנוער בפלטת צלליות מקסימה של ג'ייד (שדרך אגב עדיין קיימת אצלי - אני גרועה בפרידות). באותו רגע שקיבלתי את החבילה הביתה, האובססיה התחילה. לא קרה שיצאתי מהבית בלי צללית.
לקראת גיל 15 ביקשתי מאימא שלי מתנה ליום הולדת - איפור. הלכנו לסניף של סופר-פארם, לדוכן של חברה עתיקה בשם No.7 (מישהי עדיין זוכרת אותם? הייתי בטוחה שהם נעלמו מהעולם עד שראיתי באינטרנט שהם עדיין קיימים בחו"ל). הייתה שם דיילת נחמדה שעזרה לנו (אז עדיין חשבתי שדיילות הן "נחמדות"), ובחרנו מייקאפ וקונסילר - היו לי (ועדיין יש) נמשים שלא ממש חיבבתי (ועדיין לא ממש מחבבת אותם). חזרתי שמחה ומאושרת הביתה, רק בשביל לגלות שאין לי מושג מה עושים עם מה שקנו לי עכשיו. אחרי ניסויים רבים הגעתי לתוצאה סבירה (זה מה שחשבתי אז - אני עדיין מסרבת להסתכל על תמונות מאותה תקופה).
אחרי כמה חודשים בערך נמאס לי מהאיפור וחזרתי להסתובב טבעית - בעיקר כי לא היה לי כוח לקום יותר מידי מוקדם בבוקר כדי להתאפר. רק מידי פעם בערב הייתי שמה איזה צללית בהירה.
לאחר שנה וחצי חברה שלי הזמינה אותי למסיבת יומולדת גדולה למדיי. החלטתי שבא לי להשקיע באיפור, אז קניתי לי צללית כחולה כהה ומנצנצת בתפזורת של ג'ייד (עדיין יש לי אותה - היא נהדרת וכמו חדשה), ועיפרון עיניים שחור - התחשק לי על מראה מעושן. באותו ערב השתמשתי גם במייקאפ וקונסילר בני שנה וחצי (החיידקים בטח חגגו גם).
אחרי שבוע שוב פעם ירד לי מהאיפור.
כשרק התגייסתי לצבא, בחודשים הראשונים לא הייתי מתאפרת בכלל. הייתי רואה בנות אחרות בטירונות קמות שעה לפני הזמן, רק כדי שבמסדר בוקר יהיה להן פרצוף מושלם. הייתי מסתכלת עליהן בשוק ולא מבינה אין לעזאזל יש להן כח לזה (אומרת מי שהיום קמה שעה לפני שיש לה אוטובוס, בשביל אותה סיבה בדיוק).
כעבור כמה חודשים יצא לי להיכנס לאחד מהסניפים הראשונים של WOW והצטיידתי בפודרה ומייקאפ חדשים (הגיע באמת הזמן להיפרד מה-No.7), אבל אז הם עוד היו ממש מעפנים. מצד שני זה הדבר היחיד שחיילת בעלת משכורת זעומה יכולה להרשות לעצמה. הייתי מאפרת יום כן, יום לא, יום למה לא.
חודש אחרי השחרור התחלתי סוף סוף לעבוד ולהרוויח משכורת ממוצעת מינוס. אחרי 3 חודשים עברתי לגור עם מי שעתיד להיות בעלי, ואז באמת התחלתי לחגג על איפור. גיליתי את רבלון קולורסטיי, גיליתי את המסקרה וגיליתי את הסומק החום להצללות. למרות כל זה, עדיין לא הייתי מכורה לאיפור וטיפוח לחלוטין.
השיגעון האמיתי התחיל לפני חצי שנה, כשגילית בטעות את האתר makeupalley.com כשחיפשתי ביקורת לאיזשהו מוצר איפור. רק אז גיליתי כמה תחום האיפור והטיפוח באמת רחב, ושבארץ אין כמעט כלום.
התחלתי ממש להתעניין וגיליתי את כל הטוטוריאלים באינטרנט, את היו-טיוב, את כמויות הבלוגים שקיימים ברחבי האינטרנט, ואת פורום איפור בתפוז. גם לפני זה ידעתי שהם קיימים והצצתי מידי פעם, אבל זה לא היה ברמת היום-יום, אלא יותר לכיוון של פעם בחודש-חודשיים. לפני שבועיים רק בעלי אמר לי בזמן שאני צופה ביו טיוב "מה קרה אני רואה אותך כל הזמן מסתכלת על איפור?". אמרתי לו בתגובה "שששש!!! אתה מפריע לי!"
אפילו את הקרם לחות הראשון שלי קניתי לפני שלושה חודשים!
בחצי שנה האחרונה רק הרשתי לעצמי להיכנס למאק ואשכרה לקנות משהו, ולא לעשות סיבובון מבוייש ולצאת, הזמנתי איפור מהאינטרנט, ורק לפני 4 ימים הזמנתי פעם ראשונה מאי-ביי (6 שפתונים של NYX).
עד כאן הנוסטלגיה האיפורית שלי.
בפוסט הבא - סקירה + תמונות של המסקרה Diva's Lashes של Pupa.
אז להתראות בינתיים.
