והפעם בפינת ה-10 דברים: 10 טעויות איפור שהייתי עושה בצעירותי (כאילו שאני בת איזה 70...).
אז שנתחיל?
- עפרון שחור - לא מספיק שיש לי עיניים קטנטנות, ככה שעיפרון שחור בתוך העין מקטין אותן עוד יותר, הייתי גם משתמשת בו לבד. בלי מסקרה, בלי צללית, בלי לטשטש... אבוי, האימה!!! מצד שני אני מקווה שבגיל 15 זה נסלח.
- צללית תכלת - נתחיל בזה שצללית תכלת זה לא משהו רע (בשימוש נכון כמובן), אבל כשלא יודעים לטשטשט, לא מוסיפים מסקרה, תיחום וקצת עומק (למשל צבע יותר כהה בקפל), זה פשוט לא נראה טוב. מה גם שהייתי משתמשת בצללית מאטית וגירית במיוחד,ככה שהיה טונה של נשורת על הריסים, אז הם פשוט נבלעו בים של תכלת. ככה זה ששמתאפרים ללא השגחת מבוגר בגיל 13-14.
- גבות מחוקות - תמיד הייתי בטוחה שהדגשת/מילוי גבות אחרי איפור זו אופציה נחמדה אבל לא חובה. מאז יצא לי לראות את עצמי בתמונות ללא גבות, והבנתי שעיפרון גבות/צללית חומה זה מאסט. גם אם בבית זה נראה לי בסדר, תאורות מסויימות יכולות לגרום לגבות שלך (במיוחד אם הן בהירות) להיעלם כאילו הן אף פעם לא היו שם, בעיקר כשאת הולכת על מייקאפ בעל רמת כיסוי גבוהה, והגבות "מתלכלכות" מהמייקאפ.
- יותר מידי סומק - הבעיה שלי היא שאין לי חלון גדול לכיוון מזרח בבית, ככה שאין לי מקום נורמלי להתאפר בבוקר. אז לידיעתן בנות: כשמתאפרים באמבטיה, בתאורה לא טובה, מומלץ תמיד לשים פחות סומק ממה שאת חושבת שצריך (ביינינו, אני עדיין מידי פעם שמה יותר סומק ממה שהייתי צריכה, משהו שלצערי אני מגלה רק במראה בעבודה).
- לא לשים אודם/ליפגלוס באיפר ערב - נכון שכשהולכים על איפור עיניים בולט, מומלץ ללכת על שפתיים רגועות, אבל לא נראה לי שהכוונה היא שפתיים מחוקות ממייקאפ. בתמונות פשוט נראיתי כמו גוויה עם עיניים מאופרות.
- מייקאפ לא מטושטש - מי אמרה מסכה ולא קיבלה? תמיד ידעתי שבתיאוריה צריך לטשטש את המייקאפ בעצם הלסת לכיוון הצוואר, אבל איכשהו אף פעם כמעט לא הייתי עושה את זה. אולי כי חשבתי שאם לא רואים טעויות איפור בתאורה "המעולה" שיש לי בבית, זה אומר שהן לא קיימות. לפחות בשנתיים האחרונות למדתי "להכריח" את עצמי לטשטש.
- לבחור מייקאפ בגוון לא נכון - לדעתי אין מישהי שמתאפרת שלא עשה את הטעות הזו לפחות פעם אחת (בד"כ ב"עזרתה" של דיילת - ראה סעיף הבא). זה קשה במיוחד כשמזמינים מהאינטרנט ואז צריך להסתמך על סווצ'ים באינטרנט, שלא תמיד נאמנים למציאות. אחת הטעיות הגדולות שלי היא שתמיד הייתי בטוחה שאני בעלת תת גוון ורוד, כשבעצם יש לי תת גוון צהוב. וכל זה בגלל שהייתה לי (ועדיין יש) אדמומיות בפנים.
- להסתמך על דיילת - וזה משהו שלצערי אני עדיין עושה כי אני עדיין איכשהו מקווה שהדיילות באמת יודעות יותר. ב-100% מהמקרים שביקשתי את עזרתה של דיילת (או ליתר דיוק היא "הציעה" את עזרתה) בבחירת גוון מייקאפ, יצאתי עם גוון שהוא כהה מידי. כבר הייתי אמורה ללמוד שלא סומכים על מישהי שנראית כמו פארודיה לדראג-קווין.
- לקנות איפור בארץ - כולנו כבר יודעים שבארץ מחירי האיפור פשוט מגוכחים. ומה שעוד יותר מגוכח הוא שבנות ישראל עדיין ממשיכות לקנות בארץ. למה לשלם 100 שקל על משהו (ועוד בהנחה), כשבארה"ב זה לא עולה יותר מ-10$. אני תמיד טענתי שכל המבצעים של 1+1 ושני ב-40% הנחה זה קונספירציה. אם סופר-פארם (או כל חנות אחרת שמוכרת איפור) יכול להרשות לעצמו למכור דברים בהנחות כאלה (וביניינו, תמיד יש הנחות), אז הוא גם יכול להרשות לעצמו להוריד את המחירים הרבה יותר באופן קבוע. אפילו בעלי אמר לי: "אין לי בעיה שתכנסי לסופר-פארם, כל עוד תמצאי מה שאת רוצה ואז תזמיני מאיביי". ולמי שלא יכולה לדחות סיפוקים (כמוני), מומלץ לקפוץ לואו/ביוטי-קר ולקנות איפור במחיר מעולה, ובאיכות לא רעה בכלל.
- להיכנס למאק - כמו שאומרים: Once you go MAC, you never go back. בהתחלה לא הבנתי מה הקטע סביב מאק, כי זה פשוט נראה לי יקר והיה עדיף לקנות בפארמים למיניהם. לצערי מאז שקניתי את הצלליות הראשונות שלי במאק, כל הפלטות האחרות שלי נזנחו. חבל שנכנסתי למאק....
אלה היו הטעויות איפור שלי. אני בטוחה שיש עוד, אפילו כאלה שאני עדיין עושה ולא מודעת אליהן, אבל כרגע זה מה שנזכרתי בו.
אז אילו טעויות איפור אתן הייתן עושות בצעירותכן? ספרו בתגובות...
וואו כ"כ נכון! גם לי היה את הקטע הזה עם עיפרון שחור, צללית תכלת (זוועה! למה דווקא תכלת?!), יותר מידי סומק, גבות דלילות, מייקאפ לא מתאים, לסמוך על דיילות.... מזל שמאז בגרנו והחכמנו ואנחנו כבר לא עושות את הטעויות האלה...
השבמחקהדבר היחיד שאני לא מצטערת עליו - מאק!! איך אפשר בלי מאק??
החשבון בנק שלי היה מאוד מאושר אם לא היה מאק
השבמחק1. עפרון שחור-לי דווקא מתאים כי יש לי עיניים גדולות.
השבמחק2. אני לא יודעת כ"כ להתאפר. אני בודקת את הדיילות איך שהן תמיד יפה מאופרות, ובכלל, אני שוקלת ברצינות ללמוד איפור מקצועי.
3. בגבות אני לא נוגעת, רק מיישרת, רוצה להגיד לכל אלה שמציירות גבות - זה לא יפה, כשזה עשוי מדי, כמו דראגקווינס (לא שיש לי משהו נגדן)
4. סומק - לא נורא אם יותר מדי.
5. כאן אין לי טעויות.
6. לא קורה. כאן אני מקפידה.
7. מאוד קשה לי לבחור, ומשתדלת לא לסמוך על הדיילות.
8. הדיילות לא מבינות כלום. אחרי שאני קוראת את הבלוגריות אני מבינה עד כמה.
9. נכון, אבל אין לי ברירה.
10. כן, אבל אני אוהבת כ"כ איפור, ומאק יודעים לשווק, אני קונה רק מה שצריך ולא מתפתה סתם. האיכות טובה.
אני חושבת שהבעיה שהיתה לי ועדיין ישנה זה עודף הברונזר.
השבמחקלמרות שאני מודעת לזה אין לי בעיה לשפוך על עצמי ברונזר לתחושה שאני ילידת אפריקה...
מנסה להרגיע עם זה...
בחברות יוקרה רציניות דוגמת שיסיידו, יש דיילות מצויינות שאפיול יגידו "זה לא יתאים לך". כנ"ל גם דיילת לנקום. נחמד גם שהם מיידעים על מבצעים שווים.
השבמחקצריך לקנות עפרון בגוון אפור חום בהיר ולקוקו מעטץ
אני תמיד שמה מעט מידי סומק, וזה מבעס בעיני.
יש כיף בסיפוק מיידי, לשלם ולקחת - על כיף משלמים.
לא מתחברת למאק - קורה
אפרת - פעם אחרונה שדיילת של אסתי לאודר אמרה לי שגוון מסויים יהיה לי בהיר מידי (אחרי שעשיתי שיעורי בית והייתי בטוחה שהוא יתאים לי), ונתנה לי גוון שהיא חשבה שהוא נראה טוב עליי, נדפקתי עם גוון כהה מידי.
השבמחקעפרון שחור -נכון שעיפרון שחור מקטין אך מצד שני הוא ממסגר את העין ומבליט את הצבע. בשילוב של מסקרה וצללית זה יכול להיות מוצלח...
השבמחקצללית תכלת - בגיל צעיר גם אני חטאתי בזה רק שמקרה שלי זאת הייתה צללית מבריקה. מי שמע אז על טשטוש?!
גבות מחוקות - לא קרה לי אף פעם.
יותר מידי סומק - מכירה ומזדהה. בגלל זה שונאת לעבוד בבקרים (בין היתר)
לא לשים אודם/ליפגלוס באיפר ערב - אני תמיד מקפידה על מוצר כלשהו לשפתיים. זה מאחד את כל האיפור.
מייקאפ לא מטושטש - נוראי כשאני רואה נשים עם הבדלי מייקאפ בפנים וצוואר!
לבחור מייקאפ בגוון לא נכון - קשה לעתים להבין שכדי לנטרל אדמומיות צריך להשתמש במייקאפ צהבהב מעט או נייטרלי. גם למדתי שמייקאפ מתאימים לפי אזור בית חזה כי קורה לא מעט שפנים כהות מדי ביחס לאזור זה ואז צריך להבהיר אותן.
להסתמך על דיילת - אז זהו שלא...
לקנות איפור בארץ - תודה לאל שלמדתי לא לעשות את הטעות הזה די מהר!
להיכנס למאק - OH YEAH!
הכי נורא זה כשהדיילת מסרבת ללכת!
השבמחקכשניגשת אלי דיילת אני ישר אומרת לה "תודה, אני מסתדרת."
ופעם אחת ניגשה אלי מישהי ושאלה: "אפשר לעזור?"
"לא, אני בסדר."
"אני רואה שאת בסדר... אבל אפשר לעזור?"
כמעט חבטתי בה.
רק בשביל זה אפילו אני מעדיפה ללכת למאק. המוכרים שם פחות אגרסיביים (לפעמים מחכים שאני אגש ולפעמים מציעים, אבל הם לא נדחפים), וממש נעים לקנות מהם- לפחות בסניף שהייתי בגרנד. יש שם שני מוכרים ממש נחמדים.:)